אלסייד נ' בן סעיד הנדסה ותשתיות בע"מ ואח'

פסק דין

1.השאלה היחידה הטעונה הכרעה היא, אם הארוע שבו נגרם לתובע נזק גוף, בא בגדרו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

2.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לענין: התובע הוא נהג משאית. ביום הארוע הוא הוביל אדמה חולית. כשהגיע לאתר המיועד, הוא "שפך" את האדמה. לאחר מכן: "ירדתי מהקבינה כדי לסגור את הדלת ידנית (הכוונה לדלת אחורית של הארגז שדרכה נשפכה האדמה – י.ט) כי לפעמים תוך כדי פריקת החול, נשאר קצת חול על הקנט של הדלת וזה מפריע לסגירה האוטומטית של הדלת מתא הנהג". לכן, אני דפקתי את הדלת כמה פעמים כדי לנער, כדי שהחול יפול, ואז קיבלתי את המכה ביד ימין" (עמ' 2).

3.לאחר שהתובע העיד על נסיבות התאונה, סברתי שעל פני הדברים נראה, לפחות לכאורה, שהתובע נפגע כתוצאה מביצוע פעולת לוואי שקשורה לטעינה ופריקה. כידוע, פעולות של פריקה וטעינה ופעולות לוואי, אינן באות בגדרו של החוק.

לאחר שניתן לתובע פרק זמן של מחשבה, הודיע בא כוחו שהוא סבור שהארוע בא בגדרו של החוק. לפיכך, הוריתי לצדדים להגיש "ניירות עמדה".

4.התובע טען שתי טענות מרכזיות:

האחת – שלמעשה הוא לא נפגע כתוצאה מפעולת לוואי של טעינה ופריקה, אלא נפגע מהתדרדרות של המשאית לאחור (סעיף 4 לנייר העמדה).

השניה – שגם אם תמצי לומר, שהמשאית לא התדרדרה, הרי שפעולת שחרור הארגז הינה פעולה חריגה, שאינה קשורה לפריקה וטעינה. "היא אינה מתבצעת על דרך השגרה, ואינה שימוש לוואי מובהק וברור" (סעיף 6.1 לנייר העמדה).

5.הנתבעת טענה את הטענות הבאות:

א.מקרה זה דומה, כמעט זהה, בעובדותיו למקרה שנדון בענין רע"א 7617/97 קרנית נ' פדל אלשעאר פד"י נה (1) 861. באותו ענין נפסק (בעמ' 863) כי:

"אכן השאלה שעלינו להכריע בה היא אם סגירת הדופן (או הדלת) האחורית של המשאית, אשר נפתחה קודם לכן לצורך טעינת המשאית, מהווה חלק מפעולת הטעינה אם לאו. לדעתי, התשובה לכך חיובית . אין ספק, שפתיחת הדופן האחורית של המשאית לצורך טעינת המשאית, כמו גם סגירתה עם סיום הטעינה מהוות פעולות לוואי של הטעינה. פתיחת הדופן נעשתה כדי לאפשר את הטעינה או להקל עליה. סגירתה בסמוך לאחר הטעינה, באה להשלים את פעולת הטעינה על ידי השבת הרכב למצבו הקודם, הרגיל, קודם פעולת הטעינה. מדובר בפעולות המהוות חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה של אותה משאית ועל כן, יש לראותן כפעולות לוואי של הטעינה וכחלק שלה"

הנתבעת הפנתה גם לענין שנדון ברע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ'

דואני ואח' פד"י נו (3), 495 (בעמ' 501-502) שם נפסק באופן דומה כי:

... פעולת הטעינה והפריקה, עשויות לכלול גם פעולות לוואי. הדברים אמורים במקום שבו פעולת הלוואי היא חלק אינטגרלי של פעולות הטעינה והפריקה וקשורה עמן בקשר הדוק. קשר זה נבחן על פי מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי, המידה שבה מקילה אותה פעולה על הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנים שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה, ולעתים אף סמיכות המקום שבו מבוצעת פעולת הלוואי למקום שבו מבוצעת פעולת הפריקה או הטעינה.

6.דיון והכרעה:

א.כאמור לעיל, התובע נפגע בידו, עת שניקה אדמה או חול שנשארו על ה"קנט" של דופן המשאית והקשו על סגירתה של הדלת האחורית. שאריות אלו נשארו על הקנט לאחר שהתובע שפך את תכולתה של המשאית. הוא הסביר, שבדרך כלל סגירת הדלת יכולה להעשות מתא הנהג, אלא שבמקרה זה, החומר שנשאר על הקנט, הצריך ניקוי וסגירת הדלת באופן ידני.

ב.בא כח התובע טען בנייר העמדה טענה עובדתית ולפיה, הוא נפגע כתוצאה מנסיעת המשאית. מוטב היה לה לטענה זו אלמלא נטענה. הטענה עומדת בסתירה חזיתית לעדותו של התובע עצמו ולפיה, טרם ירידתו מהמשאית הוא משך את בלם היד וניגש לירכתי במשאית (עמ' 2 שורות 17-18). הטענה כאילו המשאית נסעה קדימה שעה שהנהג בכלל לא היה בתא הנהג – היא טענה שגם לא נטענה בתביעה.

אין איפוא, כל קושי לקבוע כממצא עובדתי, שהתובע נזקק לגרסה כבושה זו, רק על רקע הבנתו שקיים סיכון של ממש, שהארוע הנטען לא יחשב כ"תאונת דרכים".

ג.הדין בענין היקף התפרשותן של פעולות הטעינה והפריקה הועמד על מכונו בפסיקת בית המשפט העליון. בשורה של החלטות, בחר בית המשפט בגישה המעניקה נפקות מלאה לכל פעולות הלוואי הנלוות לפריקה ולטעינה, ובפועל – בגישה הבוחנת את גבולות הטעינה והפריקה כהוייתם "בלא הטיה הכרוכה בשיקולים הנוגעים להרחבה או הצרה של גבולות החוק" (ההדגשה שלי – י.ט). (ראו: א. ריבלין תאונת הדרכים, ה' רביעית, 2012 עמ' 230).

ד.בא כח התובע תקע יתדותיו בפסק הדין בענין רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמדג'ה ואח' (ערעורים מאוחדים) פד"י נט (3), 541.